אכילה וסגר

השבוע דיברתי עם זוג הורים . "שום דבר לא השתנה.." "אנחנו לא מצליחים"... הם פתחו את השיחה. "היא כל הזמן מבקשת מתוק".. "בסוף אני נכנעת"..

לכמה מכם זה נשמע מוכר?...

דווקא עכשיו כשאתם בבית עם הילדים, תחושות האשמה עולות... המחשבה היא שאם אני נמצא יותר בבית, אני יכול לפקח יותר על התזונה של ילדיי. יש לי הזדמנות גדולה יותר לעשות שינוי.

אז לא, לא תמיד זה קל יותר כשאתם בבית, ובטח לא עכשיו.

היציאה מהשגרה לא קלה עבורכם ובטח לא עבור ילדיכם. לא תמיד אנחנו רואים את ההשפעה על הילד כלפי חוץ ואז יותר קשה לזהות שבאמת קשה לו. חלק מביטויי הקושי אצל ילדיכם יכול להגיע דרך האוכל והאכילה. האוכל הופך להיות המקום שבו ילדיכם מרגיש שהוא יכול להחזיר לעצמו את השליטה שאיבד. את המקום הבטוח שלו.

יש ילדים שיצמצמו כמויות, ויש ילדים שישתמשו באכילת כמויות גדולות יותר או המון חטיפים כדי למלא את עצמם. כדי "למלא את החסר"..

אל תרגישו אשמים.

ראשית היו מודעים לכך שזו תקופה לא קלה, וכמו היציאה שלנו מהשגרה שאליה אנו רגילים, כך גם האכילה.

כמה כללים שיכולים לעזור לכם:

• אל תוותרו על הגבולות שהגדרתם לפני הסגר , אך תנו מקום לשינוי וגמישות ביצירת כללים חדשים, ותדונו עם ילדיכם על כך.

• תנו מקום לילדיכם להביע את הקושי שלהם. צרו זמן שיחה בארוחות המשותפות ודברו על המצב , איך מתמודדים ומה אפשר לעשות כדי להפיג את הקושי.

• צרו סדר יום למחרת , תכננו לוח פעילות וארוחות כדי ליצור להם מסגרת שעכשיו חסרה להם.